הסטודנטים והבוגרים שלנו במילותיהם

תמיד הרגשתי שאני בחיפוש אישי אחר אושר - אפילו משתמש ב"שמח" בכל סיסמה שיצרתי במשך שנים. אותו חיפוש פנימי שקט הוביל אותי לתכנית לתואר שני בלימודי אושר, שהחלה כמסע אישי ומאז התפתחה לקריאה מקצועית. הכלים, הלך הרוח והתובנות שצברתי לא רק שינו את הדרך שבה אני רואה את העולם אלא גם את האופן שבו אני מוביל ותומך באחרים בעבודתי. האיזון של התוכנית בין גמישות, קהילה ותמיכה היה מדהים. ממעורבות עם פרופסורים כמו פיבי, אנריקה, ארלין ובמיוחד אשלי - שבאמת קראו והגיבו לעבודה שלי - ועד להשראת החזון והמסירות של טל, הרגשתי שרואים, שומעים ומתרוממים לאורך כל הדרך. התחברתי עמוקות לסטודנטים אחרים, גדלתי בביטחון עצמי ומצאתי בהירות כיצד אני רוצה לשרת אחרים. להיות חלק מהקבוצה הראשונה הייתה משמעותית יותר ממה שאי פעם דמיינתי. אני באמת מרגיש כמו אדם טוב יותר ושלם יותר בגלל החוויה הזו".

טסתי משנגחאי לניו יורק לסיום הלימודים - וזה היה בהחלט שווה את המסע. כאמא לשניים, הצטרפתי לתואר שני בלימודי אושר כדי להפוך להורה טובה יותר, וגדלתי להרבה יותר: מאמנת, מנהיגת קהילה ומישהי שתומכת כעת באמהות אחרות במסעות שלהן. התוכנית אתגרה אותי, כן - אבל היא הייתה משמחת. אהבתי את התוכן, ואפילו 10 השעות בשבוע הרגישו ניתנות לניהול כי האמנתי במה שלמדתי. זה לא היה רק תואר אקדמי - זה היה שינוי אישי. אני מיישם את מה שלמדתי בכל יום, מההורות שלי ועד לסדנאות שאני מנחה עכשיו. אושר אינו מופשט - זה המרקם של חיי היומיום, והתוכנית הזו לימדה אותי איך לחיות את האמת הזו במלואה. מה שהכי הפתיע אותי היה תחושת החיבור. סמינרים מקוונים שבועיים, קבוצות למידה והריטריט עזרו לי ליצור קשרים עמוקים עם אנשים ברחבי העולם. הנסיגה, במיוחד, אפשרה לי להפוך ידע לתרגול - ואני עדיין משתמש בתרגילים חודשים לאחר מכן. הפרופסורים היו מעודדים ואדיבים, תמיד גרמו לי להרגיש נתמכת, גם כשלא הייתי בטוח לגבי הטכנולוגיה. עכשיו, כשהתוכנית מסתיימת, אני כבר מסתכל אחורה על החומרים, לא כי אני חייב - אלא כי אני רוצה. אמרתי לבעלי רק לפני כמה ימים: הניסיון הזה היה אחד הדברים הכי יקרים שעשיתי. באמת, המסע הזה היה כדאי.

אחרי 40 שנה כפרמדיק, ראיתי ממקור ראשון את המחיר שמקצועות במתח גבוה יכולים לגבות. הצטרפתי לתכנית לתואר שני באמנויות בלימודי אושר כדי לתמוך טוב יותר בעמיתיי נותני שירותי הבריאות - ובעוד שיצאתי לעזור לאחרים, הרווחתי הרבה יותר ממה שציפיתי. התוכנית ביססה אותי, נתנה לי כלים להיות יותר נוכח, והפכה אותי לאבא, מנהיג וחבר טובים יותר. זה פתח את עיני לחשיבות של הכרת תודה, עזר לי להתמקד בהשפעה שיכולה להיות לי היום, והזכיר לי שמנהיגות אמיתית מתחילה בהיותי ברגע. המסע הזה היה באמת שווה. מה שהכי הפתיע אותי היה עומק החיבור. נכנסתי לכיתה גלובלית ויצאתי עם קהילה אמיתית - אנשים שאני סומך עליהם, יכול להישען עליהם ולגדול איתם. בין אם מוביל בבית, בעבודה או במקום הפולחן שלי, התוכנית הזו חיזקה כל חלק במי שאני. הפרופסורים החזיקו אותנו בסטנדרטים גבוהים, תמכו בנו דרך עקומת הלמידה, ואכפת להם באמת. ולמרות החששות הראשוניים שלי לגבי הטכנולוגיה והפורמט, החוויה הייתה חלקה ועשירה. כבר קבענו את מפגש הזום הבא שלנו, ואני יודע שהקהילה הזו תימשך כל החיים. אושר אולי אינו המטבע של העולם, אבל בתוכנית הזו, זה הערך שמחייב אותנו.